לאחר חורבן הבית בקריית אליעזר האוהדים היו חלוקים. כולם היו עצובים כי רובם גדלו באצטדיון המיתולוגי שהניב אליפויות והרבה רגעים בלתי נשכחים, שחקנים שהפכו לגיבורי על שכל ילד חלם לגדול ולהפוך ליוסי בניון, ג'ובאני רוסו או איגביני יעקובו. המועדון שהיה למותג הכי גדול במדינה עם הקהל הכי גדול. וקבוצות אדירות של מכבי חיפה שלא פחדו משמות וזאבים אירופיים כמו מנצ'סטר יונייטד, פריז סאן ז'רמן, פארמה וכו'.
מועדון שבמשך עשור שלט בכדורגל הישראלי ללא שום מתחרים אני עדיין זוכר אוהדים של קבוצות צמרת ישראליות שהיו אומרים "שבדרך לאצטדיון קריית אליעזר בכניסה לבת גלים כבר אנחנו בפיגור של שני שערים".
למרות כל האהבה של הקהל הירוק ל"סבא" אליעזר. כל האוהדים חיכו בקוצר רוח לבואו של האצטדיון החדש האחוזה המפוארת שנקראת "סמי עופר". המעבר לאצטדיון החדש היה אמור לשדרג את המועדון הענק הזה. ולקחת אותו שני צעדים קדימה אך חלומות לחוד ומציאות לחוד. מכבי חיפה הגדולה של שנות ה-90 ותחילת המילניום נעלמה מהמפה או כמו שהאוהדים שרים ביציע " בלב נותרו רק זיכרונות". התמונות שמקשטות את הכניסה לחדרי ההלבשה ב"סמי עופר" רק גורמות לגעגועים ולהוזלת דמעה. השד הירוק כבר לא כל כך מאיים למרות30 אלף אוהדים ירוקים שמקשטים כל פינה באצטדיון, למרות תקציב ענק על סך מאה מיליון שקלים, ולמרות שיש בעל בית שנותן צ'ק פתוח לכל מאמן שעומד על הקווים. משהו לא עובד במכונה שנקראת מכבי חיפה, שחקנים לא מוכנים לבוא לכרמל ומעדיפים ללכת למועדונים אחרים בפחות כסף.
האם במכבי חיפה ויתרו על מחלקת הנוער?
בעידן שבו המילה "סמל" נכחדה ורק הכסף מדבר. מכבי חיפה הפכה למחלקת שיווק למכור כמה שיותר מנויים. מהמעבר ל"סמי עופר" יענקלה שחר הנחית בכרמל תותחים עם עבר ורזומה עשיר בכדורגל הישראלי, כמו יוסי בניון שחזר אחרי קריירה מדהימה בספרד ואנגליה, איתי שכטר, אלירן עטר, גילי ורמוט, ועומר דמארי, אך כלום לא הצליח להניב תוצאות.למרות שקבוצת הנוער הצליחה לספק את הסחורה וזכתה באליפויות וגביעים עדיין השחקן האחרון שעלה מהנוער והצליח לתקוע יתד בבוגרים היה טאלב טוואטחה שכבר לא חלק מהקבוצה. משהו גרם למערכת לוותר על שחקני בית אולי זה הקהל הגדול שיושב ומלחיץ את ההנהלה? או שאולי אין מציאות בקבוצת הנוער?
שינוי מודל מנהל טכני
במכבי חיפה הבינו והפנימו שצריך שינוי ומהר אחרת הספינה הגדולה הזאת תטבע. והחתימו את תור כריסטיאן קרלסן למנהל טכני של המועדון. המועדון החליף ב-7 שנים שמונה מאמנים ומעל 70 שחקנים וכלום לא השתנה. תור קרלסן שקיבל את המושכות.
עידן מו אלאך
מו אלאך הגיע למכבי חיפה אחרי שנים בהם הפך את ויטסה ארנהיים ההולנדית לקבוצת צמרת בהולנד. הוא יודע את העבודה כמנהל טכני, בניגוד לקרלסן ששימש כסקאוט במונאקו. הוא הבין דבר אחד חשוב שקודמיו לא השכילו להבין, שהמערכת שנקראת מכבי חיפה לא מצליחה כבר 7 שנים בגלל חוסר יציבות. והוא צודק איך אפשר לבנות מחדש כל עונה ולצפות שבום פתאום זה יקרה .הדבר הראשון שהוא עשה כמנהל טכני במכבי חיפה זה להקים מערכת של אנאליסטים, שיושבים עם מצלמה ומנתחים את המשחקים של מכבי חיפה. הדבר השני להצמיח שורשים מהנוער שממזמן לא היה פקטור משמעותי במכבי חיפה. והדבר היחידי שהוא ביקש זה לשמור על הסגל הקיים ולצרף שחקנים לעמדות שבאמת חסרות בקבוצה, או במילה אחרת יציבות מה שלא היה במכבי חיפה ב-7 שנים האחרונות. אבל השאלה שצריכה להישאל האם סגל שהביא את מכבי חיפה למיקום הכי נמוך שלה מאז 1988/89 יצליח העונה?. אז התשובה נמצאת במילה "יציבות". מוחמד אלאך ויענקלה שחר מאמינים במרתון ולא בספרינטים, ואם הקהל וההנהלה יתנו לו שקט אז מכבי חיפה תחזור להתחרות על כל התארים למרות שזה ניראה כרגע רחוק.
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט
Comments