"הכל קומבינות, הרמה נמוכה, אין מספיק מתקני אימון". כמה פעמים יוצא לכם לשמוע משפטים אלה במהלך השבוע כשמדברים בהקשר של הספורט הישראלי?. כאן ניזכר בסיבה שאנחנו הולכים למגרש או פותחים את הטלוויזיה- אהבה לספורט. כשהדוגמה לכך הוא סיפורו האישי והמרתק של כדורסלן העבר בן רייס.
רייס, כיכב בנוער של מכבי, היה שחקן מוביל ומשמעותי בבני השרון ומכבי חיפה ואף זכה לזימון לנבחרת ישראל. אך 3 פציעות בברכו (רצועה צולבת) גרמו לכישרון הגדול לפרוש בגיל 25. כיום רייס בן 28, בנאדם רגיל הולך על שתיים, עושה תואר ראשון ומתעסק בנדל"ן. שכחתי פרט קטן, הוא משחק כדורסל נכים...כן כן כדורסל נכים.
כששומעים את הסיפור שלך, השאלה הראשונה והמתבקשת היא מאיפה האהבה שלך לכדורסל?
"קודם כל מהבית, אבא שלי שיחק כדורסל (הפועל ירושלים והפועל חולון).. האמת שזה יותר אהבה לספורט תחרותי וקבוצתי מאשר לכדורסל. אני בחור תחרותי אבל ספורטיבי."
איך הגעת לכדורסל נכים?
"במהלך הפציעה השנייה הרגשתי מדוכדך והתייעצתי עם מישהי שהמליצה לי על כדורסל נכים. זה התחיל בלשמור על כושר ולאחר הפציעה השלישית הייתה לי שם נחיתה רכה, קיבלו אותי יפה."
אתה לא נכה, איך אתה משחק שם?
"יש לי אחוזי נכות מסוימים, יש שם מישהו שקטעו לו את כף הרגל ויש לו אותה מגבלה כמו שלי. זה לפי דרגות כמה שאתה יותר נכה הדירוג שלך יותר נמוך וככה מרכיבים קבוצה מאוזנת."
אתה שחקן מוביל שם?
"כן, משחק כבר 3 שנים.. אני בורג משמעותי שם ובונים עלי לטוקיו."
מעבר לכיסא, יש הבדל בין כדורסל רגיל לנכים?
"המשחק הוא זהה, הסל באותו גובה והשלשה אותה שלשה.. ההבדל היחיד הוא בצעדים, אפשר לתפוס את הכדור ואז להמשיך לכדרר. כדורסל נכים הרבה יותר מפותח מבחינה טקטית, יותר מחושב וקבוצתי כי אין יתרון של אתלטיות. הוא משחק מאוד אסטרטגי, לכן ללא עזרה של חסימות ושיתוף פעולה קבוצתי קשה מאוד להצליח."
תספר לי קצת על הקבוצה שלך ועל הליגה.
"אני משחק בבית הלוחם תל אביב בליגה הראשונה וזה בהתנדבות, זו הקבוצה עם הכי הרבה אליפויות. יש 8 קבוצות בליגה, פלייאוף וסדרות.. הליגה מאוד שיוויונית, יריבויות מרות בין מועדונים, יש עניין."
אתה עדיין מתרגש לפני משחקים?
"כן, זה הכי קרוב שאפשר. אני אוהב להיות חלק מקבוצה, חלק ממשהו, זה כיף. ללא ספק זה מה שהכי היה חסר לי."
איזה סוג אוכלוסיה יש איתך בקבוצה?
"יש כאלה שקרובים למוות והספורט הזה נתן להם מקום של בית. פציעות גפיים, שיתוק בפלג גוף תחתון, פצועי מלחמה, פעולות טרור ותאונות דרכים. מקרים הרבה יותר גרועים משלי."
אני מעריך שזה מכניס אותך לפרופורציה בנוגע לפרישה מכדורסל?
" כן, זו בדיוק הנקודה שאני שם עליה דגש"
אני רוצה לחזור איתך אחורה, הרגע הזה אחרי הפציעה השלישית, הרגע בו הרופא מבשר לך שאתה לא יכול להמשיך לשחק כדורסל."
הרגשה מתסכלת, אתה בטוח שיש קארמה ושהעולם יסתדר איך שאתה רוצה, אבל אתה מבין שזה לא ככה. אתה בטוח שאין דבר העומד בפני הרצון אבל אתה רואה שיש. הייתה לי קצת הקלה אחרי 4 שנים של שיקומים וניתוחים, אתה לא משלים עם זה אף פעם... אך צריך לדעת לקבל את זה.
"הזכרת את אביך בתחילת הראיון, איך המשפחה הגיבה לעניין הפציעות?" תמכו בטירוף, היו איתי בניתוחים ובשיקומים. כשאתה מאושפז אתה לומד להעריך את הדברים האלה בצורה אחרת, אתה מבין שזה לא מובן מאליו.. זה חיבר בנינו מאוד.
"שיחקת כדורסל קרוב ל20 שנה, איך החיים אחרי הפרישה?" התחלתי תואר ראשון בבינתחומי, עובד ומשלב עם כדורסל נכים. אתה מתחיל מחדש אין מה לעשות.
"מה הרגע הזכור בקריירה?" גמר גביע, חיפה נגד מכבי.. הפסדנו להם אבל היה טירוף. לא משחק גדול שלי אך המעמד, ההתרגשות, החברים, הקבוצה.. היה פשוט כיף, חוויה שלא אשכח"
במבט לאחור מה הפציעות לימדו אותך להמשך החיים? כאן רייס מעביר מסר חזק:" לא לנתח יותר מדי למה ואיך.. לשחרר. להתרכז במה שיש ולעשות הכי טוב שאתה יכול."
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט
Comments